פסק-דין בתיק ב"ל 36814-08-11

1.         בפניי ערעור שהגישה המערערת כנגד החלטתה של ועדת העררים (שר"מ) מ- 24.7.11 ולפיה אין מקום להקדים זכאותה לשר"מ ("הועדה").

            טעתה הועדה שבדקה המערערת בתפקודה האישי, כשעיקר התביעה מתבסס על הצורך בהשגחה מתמדת.

            טעתה הועדה עת התייחסה לחוו"ד ד"ר חבר מ- 11.3.09, שניתנה בדרג ראשון (שערעור עליו התקבל).

            היה על הועדה להפנות לד"ר אויפה (שבדק המערערת ב-26.10.10) את שאלת זכאותה לשר"מ.

            המועד שנקבע הוא שרירותי (תואם את מועד בדיקת האחות) ואינו מתייחס למצבה הרפואי או למועד התביעה לשר"מ.

            טוענת המערערת כי היה על הועדה להתייחס לכך כי מצבה נובע מת.ד. מ- 15.1.01, בה נפגעה באורח קשה ביותר.

            המערערת נבדקה ע"י מספר רב של רופאים, כולל מטעם ביהמ"ש וחברות הבטוח וכולם היו תמימי דעות כי היא בחוסר תפקוד מלא וזקוקה לעזרה והשגחה תמידית 24 שעות ביממה.

            את הבקשה לשר"מ הגישה ב- 23.10.08, כמתחייב מסעיף 11 (א) לתקנות הבטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שרותים מיוחדים), התשל"ט-1978 ("התקנות") והפנתה אף לסעיף 11ב .

            טעתה הועדה בהתבססה על בדיקת תפקודה בעוד קביעת הזכאות ניתנה על בסיס הצורך בהשגחה מתמדת.

            עפ"י פסה"ד, הועדה הייתה צריכה לבחון המועד הראשוני לזכאותה.

            טעתה הועדה שלא הפנתה השאלה בדבר מועד הזכאות לד"ר אויפה, שכן רק פסיכיאטר יכול לקבוע עפ"י המסמכים ממתי הצורך בהשגחה מתמדת, תחת זאת, הסתמכה על חוו"ד ד"ר חבר שניתנה לדרג ראשון. משערעור על דרג ראשון - התקבל - זו טעות חמורה וחריגה מסמכות.

המערערת עתרה לביה"ד לקבוע זכאותה לשר"מ מ- 1.1.08 ולחלופין, להחזיר עניינה לועדה בהרכב אחר, להורות לה להחזיר השאלה בדבר מועד התחלה לד"ר אויפה, להוציא כל הפרוטוקולים מהתיק, לבדוק מחדש את המערער(ת) ולפרט הממצאים.

2.         המשיב בסיכומיו מ- 8.7.12 עתר לדחיית הערעור בהעדר פגם משפטי בהחלטת הועדה שמילאה אחר פסה"ד ונימקה עמדתה.

            הועדה מתייחסת לאשור הרפואי של פרופ' קליין, שאינו מתאים לדרישת התקנה. באשר לאשור פרופ' שוכינה - המערערת נמצאה עצמאית לחלוטין בבדיקה בביתה. כך גם לחוו"ד ד"ר אויפה וד"ר חבר. ביה"ד לא ישים עצמו רופא תחת הועדה.

3.         המערערת בתגובתה מ- 18.7.12 טענה כי ב"כ המשיב מטעה וזורה חול בעיני ביה"ד, תוך שהוא מצטט חלק משני ומזערי מחוות הדעת.

            ד"ר אויפה קבע כי המערערת זקוקה להשגחה מתמדת ולכן אין משמעות לבחינת תפקודה האישי.

            לא היה מקום להסתמך על ד"ר חבר (הועדה) או לצטט מקביעותיו (המשיב).

4.         ולהכרעתי -

א.         ההליך בא בפני הועדה עפ"י פס"ד שקבע כך: